On the same note, it is worthy to post what was publicized last week in the Gilyon attributed to Rav Chaim Kanievsky Shlita ‘Divre Si”ach:
בימים אחרונים נכנס אל רבינו אחד מהאחראים בהנהלת בית החיים (בית הקברות) בבני ברק, להתייעץ על דבר מסוים. בתוך הדברים הוא סיפר לו על דבר מאוד מעניין
. לדבריו, כמעט מידי יום מגיעים אל קברו של מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטינמן זצוק”ל אנשים מהרבה גוונים, ומשתטחים על קברו ומבקשים מחילה על שפגעו בו, הוא הוסיף לספר כי פעמים רבות באים אנשים ומבקשים מהאנשים שבסביבה שיבואו כדי להשלים מנין אנשים, ובפניהם הם מבקשים מחילה, וכך הוא עצמו היה הרבה פעמים במעמדות שכאלה
. באחד הימים – כך מספר אותו אחראי, הוא השתתף במעמד מחילה שכזה, והאיש פרץ בבכי וסיפר לנוכחים שהוא דיבר כמה פעמים שלא בכבוד על מרן זצוק”ל, והוא מרגיש היטיב את יד ה’ וכי נתקיים בו דברי חז”ל כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו, והלוואי והקב”ה יאמר לצרותיו די.
והמספר שאל את מרן שליט”א, האם אפשר לצרף למנין נשים, וענה מרן שלא, והסביר שבד”כ המנהג אחרי שנמצאים על הקבר שאומרים איזה פרק תהילים ואח”כ קדיש לע”נ ונשים לא יוכלו להצטרף לקדיש, לכן צריך י’ גברים כדי שיוכלו לומר קדיש. והורה רבינו עוד, שבבקשת המחילה צריכים לומר בדיוק את השם המדויק בן אביו, של אותו שמבקשים ממנו מחילה, אבל אין צריך לומר תארי הכבוד (ואמר שזה אחד הסיבות שרושמים את כל השמות שיש לאדם על המציבה, כי מהדין מספיק לשים מציבה בעלמא ומה שכותבים בדיוק שמו המלא ובן אביו כדי שיוכלו להזכיר שמו בתפילה כראוי(.