Search
Close this search box.

BREAKING: Body Suspected To Be Of Missing Yeshiva Student Aaron Sofer Found In Jerusalem Forest


as

A body thought to be that of missing Yeshiva student Aaron Sofer was just found in the Jerusalem Forest – the same forest where Aaron was reported to have gone missing last Friday while hiking.

The body has been taken by Zaka and police for further examination and to determine the exact cause of death. It seems that he fell off a cliff while trying to navigate his way out of the forest  and that his death was caused by dehydration.  There are no signs of violence apparent on his body that would lead to the notion that terror was involved.

Thousands of volunteers searched the forest and other areas the past 6 days, while hundreds of thousands around the globe davened for his safe return.

The parents of Aaaron Sofer had traveled to Israel on Sunday, where they have been working with police and search teams.

Further details will be published as they become available.

(Chaim Shapiro – YWN)



17 Responses

  1. מחשבת חיזוק

    לע”נ הבחור החשוב אהרון סופר ז”ל *

    “היופי והצלחה ש-בשמירת עיניים”

    באהבת הבורא יתברך אותנו, ואע”פ שיודע שאנחנו דור חלש ויש לנו נסיונות, אעפ”כ נבחרנו לעשות התיקונים על עבירות ופגמים של הדורות הקודמים. תפקידינו בעוה”ז לתקן מה שקלקלו בדורות ובגלגולים הקודמים, היום נראה לכל בער דעת כזמן האחרון לפני הגאולה, עם כל סימניה, כדי שנוכל לתקן פגמי העבירות לשעבר, הזמן הזה ידוע כאחרית הימים-סוף הגלות, זמן קצר מאוד לפני ביאת משיח צדקינו.

    על הדור החלש שלנו דור עקבתא דמשיחא (התקופה שלפני ביאת המשיח) חז”ל אומרים שתהיה תקופה קשה ברוחניות ובגשמיות, הרבה צער ומכאובים, כמבואר במשנה סוף מסכת סוטה:
    בעקבות משיחא: חוצפא יסגא (תִתרבה), ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, (אפיקורסות) ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יישום (“הגולן” יהי’ ריק) ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען (רק) על אבינו שבשמים.

    בזמנינו אפ’ בין הציבור החשוב יש אלו שלא מרצונם ולא מידיעתם מעכבים הגאולה, וכגון אלו שלפעמים נכשלים בראיות אסורות, וידוע שכל הבטה אסורה (שבמזיד) אפילו לרגע גורמת עריכות הגלות, ויסורים רוחניים ה”י, וביניהם יש קבוצה שבאמת רוצים הזכות לשמור עיניהם (שכל העתיד שלהם תלוי בזה) אבל לא מצליחים כל פעם להגן עליהם, ויש מאלו שמתאמצים ויוצאים רק להתפלל וללמוד ולא סתם מסתובבים ברחוב שג”כ נכשלים לפעמים, אבל ברוך השם שיש חלק מהם, שיודעים שחייבים להמשיך ללחום בענין זה, ברציפות בלי הפסק, נגד היצר, ומצליחים, אבל לפעמים אחרי הצלחות רבות שוב נכשלים ח”ו, ולצערנו רואים, שהניסיונות נהיתה קשה מיום ליום, ושואלים איך להתחזק ולהצליח במצב הקשה הזה?

    לכן ראשית כל, הסגולה הראשונה להצלחה ברוחניות היא, לזכור תמיד, שאין יאוש בעולם, ולחיות בתמימות כי התמימות היא השלימות, ובפרט לא לְהתיאש מנסיונות כושלות, ולכולנו יש באמת האפשרות בס”ד להגיע למדריגה של שליטה “שלמה” על העיניים, עד שאין שום שליטה מהיצר עלינו בנושא הזה, רק צריכים לזכור ולהרגיש ולהאמין שזה דבר אפשרי להגיעו בס”ד, (כמו בגדר במתנה) אחרי יגיעה רבה, ומלחמות תמידיות נגד היצר, ובכדי לזכות לנצחון, ע”י גודל חסד ד’ ית’, עלינו לעלות מעלה מעלה באופן תמידי להמשיך המלחמה ברציפות בלי הפסק במסילה העולה בית א-ל.

    עוד סגולה להתחזקות, שחייבים לזכור כל ימי חיינו, שברגע אחד של התגברות כשֶׁעוצם אֶת עֵינָיו לא להסתכל… הוא זוכה לקבל כח חזק מהקב”ה מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה מברכת ד’, להתגבר על תאוותו בנסיון הבאה, ומְשַׁמֵּחַ אֶת ד’ (פסחים קיג) ומרויח “עולם מלא טוּב” על כל פעם שהוא מצליח להתגבר ולסגור את עיניו מול רצון ליבו, כמ”ש מצוה גוררת מצוה, ואילולי הקב”ה עוזרו אינו יכול לו, ומהתחזקות ההיא מרויח להיות קרוב אל ד’ ית’, במחשבת “רצוננו לעשות רצונך” ואח”כ יזכה לדרגות גדולות של צדיקים אמיתים, בגדר מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.

    אבל מובן מאליו, שרק זוכים לנ”ל אלו הלוחמים נגד יצרם באמונה פשוטה, באפן תמידי ש”לא לרדוף אחר מראה עיניהם” בלי הפסק, וכמו שהתינוק לעולם לא ילמד ללכת אם יסתפק בפסיעתו הראשונית ויפול, אלא יש לו להמשיך ולצעוד הלאה והלאה מבלי להתייאש. ואף אם התינוק נופל פעם אחר פעם, הוא מרגיש שצריך לקום ולנסות שוב, ורק כך יוכל לרכוש את דרך ההליכה, ולהבדיל, אף ההליכה בדרך התורה כך, בנפילות ובמעידות, אך החכמה היא לא להתייאש מאותן נפילות, אלא לקום מיד, (נפלתה קמתה!) לקום להתנער ולהמשיך לצעוד הלאה כאותו תינוק עקשן שאינו מתייאש מן הנפילות, וממשיך לנסות במטרתו עד אשר מצליח ללכת כברת דרך ארוכה בבטחון וביציבות כל ימיו. אבל רק פסיעה בודדת, לא מקדמת אותנו אל עבר המטרה האמיתית, וכשמוסיף על אותה פסיעה, עוד פסיעות נצחיות, אז נזכה להצליח בשלמות בס”ד, כמ”ש חז”ל (מגילה ו:) יגעתי ומצאתי תאמין, ויתעוררו עליו רחמנות ממעל.

    כל הצלחתינו ברוחניות ובגשמיות תלויה בהצלחת שמירת העניים. אֵין רְצֹון ד’ ית’ לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ”ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה וכו’ ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו להתנהג עַל פִי מִצְוֹות הַתֹורָּה הקדושה בתמימות, כי התמימות היא השלימות הגדולה ביותר.

    לכן בגדר תן לחכם וחכם עוד, בס”ד נשתדל (בקצרה) לחזק הענין בדברים שכבר ידועים, על חומר הענין, בדרך פשטות, בכמה דרכים ודוגמאות איך ששייך לנו בדור חלש הזה, להינצל ממצודה של היצר הרע בענין המר הזה, ובסוף כשירגיש האור יאמר החלש חזק אני.

    כתוב בספרים הק’ שרק במלחמה תמידית, ובתפלה בכוונה, ועסק התורה, בכל גופו, בכל לבבו, ובכל נפשו, מפנימות הלב, שייך להתמודד ולהינצל מניסיונות אלו, ואח”כ זוכים להמשכת טהרה ומחילת עוונות מלמעלה. יה”ר מלפני אבינו שבשמים שנזכה לשמירת עיניים באמת ובתמים בתוך שאר כלל ישראל.

    הנה כולנו אוֹמֵרים בִּקְרִיאַת שְׁמָע “וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם” וְכָתַב רַבֵּינוּ יוֹנָה (שערי תשובה השער השלישי -אות סד) וְגַם רַבִּים נוֹקְשִׁים וְנִלְכָּדִים בְּחַלְּלָם הַחוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים, חוּשׁ הָרְאוּת, וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְנֶאֱמַר עַל חוּשׁ הָרְאוּת וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, (במדבר טו, לט) הֻזְהַרְנוּ בָזֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאֵשֶׁת אִישׁ (ופנויות אסור מדרבנן) וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִוָּקֵשׁ בָּהֵן.

    כָּתוּב בְּאוֹרְחוֹת חַיִּים, שאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְגם אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנוּיָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה. וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מַכְשִׁיל וּמַכְחִישׁ כֹּח יִצְרוֹ הַטּוֹב וְהוֹדוֹ נֶהְפָּךְ עָלָיו לְמַשְׁחִית ח”ו, וְיֵשׁ אִסּוּר נוֹסַף מִן הַתּוֹרָהּ וְהוּא לְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה כְּלוֹמַר לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ מַחְשָׁבָה שֶׁל תַּאֲוָה וַאֲפִלּוּ היא פְּנוּיָה, וְחָמוּר הִרְהוּר פְּנוּיָה אפילו מִמַגַעָה, שֶׁעַל הַהִרְהוּר עוֹבֵר בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כג י) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע וּפֵרְשׁוּ רַזַ”ל (ע”ז כ:) שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּיוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בְּלַיְלָה עכ”ל (הובא בבית יוסף אבן העזר אות א)

    על חומר ענין הסתכלות בדברים אסורים, כתוב בְּסֵפֶר “קַב הַיָּשָׁר” בְּשֵׁם הָאֲרִ”י ז”ל שיֵשׁ עוֹף הַנִּקְרָא בְּתוֹרָה “רָאָה”, וְאָמְרוּ חֲזַ”ל הַפּוֹגֵם בְעֵינָיו וּמִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים עוֹנְשׁוֹ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל בְּעוֹף זֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְסוֹבֵל שָׁם צַעַר גָּדוֹל ר”ל. בָּכל רֶגַע שֶׁאָדָם נִכְשָׁל בהֲנָאָה מִמַּרְאָה אִשָּׁה, הוּא עוֹבֵר עַל אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה. וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁבְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל.

    כתוב בספר החנוך אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ”לִ שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ רק בִשְׂעָרָהּ שֶׁל אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ, וַאֲפִלּוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹלָהּ לְכַוָּנָה שֶׁיֵּהָנֶה בָהּ אָסוּר, וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה, כּשֶׁמַּכִּיר הָאִשָּׁה הַלּוֹבֶשֶׁת אוֹתָן אסור, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ רְאִיַּת הַמַּלְבּוּשׁ יָבוֹא לְהַרְהֵר בָּהּ. וְהִרְחִיקוּ שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם אֵשֶׁת אִישׁ כְּלָל, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי בַעְלָהּ, (קידושין עב. ובתוס’ ד”ה אין) לְפִי שֶׁעִנְיָן זֶה קָשֶׁה מְאֹד וְיֵצֶר הָרַע חָזָק בּוֹ, ע”כ צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה יתירה, בִּפְרָט בִימינו שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע חזק מאוד וְהַפְּרִיצוֹת פּוֹרֶצֶת גְּבוּלוֹת לֹא נִתָּן לָּנוּ אֶלָּא לִבְרֹחַ מּכלִ חֲשָׁשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן כֵּיוָן שֶׁהַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת, וְאֵין אפילו אֶחָד שֶׁיָּכֹל לוֹמַר זֶה לֹא יִקְרֵה לִּי, כִּי בְּרִגְעֵי הַנִּסָּיוֹן היצר בוער כאש וכָּל אחד יָכֹל לִפֹּל ברגע אחד ח”ו, כמ”ש חז”ל אין אפוטרופוס לעריות.

    טָעוּת הִיא לַחְשׁוֹב שֶׁשְּׁמִירַת עֵינַיִים זֶה רַק חוּמְרָא לַחֲסִידִים ואנשי מעשה, אֵלָא יֶשׁ לנו אִיסּוּר מֵהַתּוֹרָה לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, וּבְכָל מַבָּט בְּאִשָּׁה, בֵּין צְנוּעָה וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה הכל אסור. יֵשׁ לָדַעַת שאֵין כָּאן חוּמְרָא וְאֵין כָּאן הַגְזָמָה אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר מַמָּשׁ, וזֶהוּ מעִקָּר הַדִּין שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים. יש חוֹשְׁבִים שֶׁמצות שמירת עינים רַק לְקִיצוֹנִים, אֲבָל הָאֱמֶת שהִיא אחד מתרי”ג מצות, וכּל אָדָם מְחוּיָּיב עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר עַל עֵינָיו וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל בדברים אסורים,

    קיום מצות שְׁמִירַת עֵינַיִם אינה דרגות רַק לצדיקים לרבנים לגדולי הדור לחכמים וְאַדְמוֹ”רִים וכו’, וכְּשם שֶׁנִזְהַר שֶׁלֹּא לאכול מַאַכְלֵי אִסּוּר, וּמַקְפִּיד לִשְׁמֹר הַשַּׁבָּת, וְלָצוּם בְּיוֹם כִּפּוּר, ומֵנִיחַ תְּפִלִּין, וּשְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת, ובפרט בנשים שֶׁאֵינָן צְנועות, ומצוה זו נוהגת בכל עת מקום וזמן, כגון בַּבַּיִת, בָרְחוֹב, בשמחות, בבית הכנסת, בית אבל ר”ל וכו’

    אסור לאדם לוֹמַר עַל אִיסּוּר זֶה אֲנִי מַקְפִּיד, וְעַל אִסּוּר זֶה אֲנִי מְקיל, הֲרֵי כָּל הָאִיסּוּרִים נִתְּנוּ לנו בהר סיני וְאֵין לָּנוּ רְשׁוּת להקל בהן, כּל המצות חייבים לקיים בשלימות. כמ”ש רבינו יונה (בשער ראשון אות ו) כֹּל שׁאֵינוֹ נִזְהָר מֵחֵטְא מְסֻיָּם בְּאֹפֶן קָבוּעַ וּמְוַתֵּר עַל הָאִסּוּר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, גַּם אִם הוּא מֵהָעֲוֹנוֹת הַקַּלִּים, אַעַ”פִּ שֶׁהוּא נִזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קְרָאוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְדָבָר אֶחָד, וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂא.

    כל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא “עוֹלָם שֶׁל נִסְּיוֹנוֹת” וְהָרְחוֹב מָלֵא פִּיתּוּיִים וְקָשֶׁה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, בכל זאת אָנוּ חַיָּיבִים לַעֲמוֹד בְּנִסָּיוֹן, וְלֹא לְהִשָּׁבֵר מִנְּפִילוֹת. עוד צָרִיךְ לָדַעַת שהַקּוֹשִׁי הוּא אך ורק בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים, בִּרְגָעִים שמִתְקַיֶּמֶת מִלְחָמָה פְּנִימִית לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל לַחְטוֹא אוֹ לְא, דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְפַתּוֹת רַק לְהָצִיץ, לַחֲטֹא מְעַט וְאַחַר כָּךְ מְפַתֶּה לַחֲטֹא הַרְבֵּה…

    וכשמַצְלִיחִים לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל, אָז הַהֶמְשֵׁךְ הרבה יוֹתֵר קַל, בסיוע מהשמים מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה. אֲבָל אם ח”ו לֹּא מִתְּאַפְּקִים וּמִסְתַּכְּלִים אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת, הַיֵּצֶר תּוֹפֵס אוֹתו וּמוֹשֵׁךְ אותו לְהִסְתַּכֵּל עוֹד וְעוֹד מִבְּלִי רָצוֹן לְהַפְסִיק, וּכְשֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַדרך שֶׁל הַיֵּצֶר ונלְחמים כְּנֶגְדּוֹ כְּבָר בָּרֶגַע הַרִאשׁוֹן, אז מנצחים אותו, וְכָךְ לא יהא לו הָרָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ לַחְטוֹא.

    אבל כַּאַשֶׁר אָדָם נִתְקַל בְּראִיה אֲסוּרָה וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת ממשיך להסְתַּכֵּל, הֲרֵי זוֹ הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁהוּא נָגוּעַ בַּחוֹלִי שֶׁל “לִרְאוֹת”. כשהוּא לֹא חוֹשֵׁב לְהוֹרִיד אֵת הַמַּבָּט (עיניו) מִיָּד, וזה סִימָן שֶׁהוּא לֹא מֵבִין אֵת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל חומר הענין של רְאִיָּה אֲסוּרָה, אִם הוּא עוֹבֵר בִּרְחוֹב וְעוֹבֶרֶת לְפָנָיו אִשָּׁה וְאֲפִילּוּ הַצְנוּעָה בְּיוֹתֵר וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִסְתַּכֵּל וממשיך… זֶה סִימָן שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם, וּכְשֶׁהַמַּצָּב כָּךְ, זֶה אוֹמֶר לו שֶׁהוא צָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִיָּדִ, ולְהַפְסִיק לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דְּמוּת אפילו במרחק שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ-לרחוב, ולִהְיוֹת אָדָם הַשּׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם ולֹא מִסְתַּכֵּל עַל דברים אסורים כְּלָל כְּפִי שֶׁנִּפְסַק בְּדִבְרֵי חֲזַ”ל.

    אדם הממשיך לִהסְתַּכֵּל עַל דברים האסורים, אֵין לוֹ שַׁלְוַת הנֶפֶשׁ, וְלֹא שִׂמְחת החיים, וְחָסֵר לוֹ הַשָּׁלוֹם בַּבָּיִת. כל אָדָם יָכֹל לְנַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ ויראה שֶׁלְּאַחַר שֶׁהוּא פָגַם בְּעֵינַיִם ח”ו, יַבְחִין שֶׁכְּבַר בְּשָׁעוֹת הַקְּרוֹבוֹת הוּא לא מרגיש שמחת החיים, וְיָרִיב עִם אִשְׁתּוֹ אוֹ סְבִיבָתוֹ, אבל הֶחָכָם שכְּבָר בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל, מיד מרויח נחת וְשמחה וְעלי’ה.

    הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל מַרְאֵה אָסוּרה גורם פגם בנפשינו, ואֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל סתם אִשָּׁה כגון שֶׁכינו או בחנות או בשמחות, או אפ’ באלבום-תמונות שמופיעות שם נשים, וכדומה, מִלְּבַד שֶׁהוּא עוֹבֵר עָל אִסּוּר שֶׁל ‘לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם’ (אֲפִילּוּ כשֶׁהִיא צְנוּעָה) הוּא גּוֹרֵם לְנַפְשׁוֹ נֵזֶק רוּחָנִי, יש השפעה רע מכָּל פְּגִיעָה בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת שמְקַלקלֶת הַנְּשָׁמָה, ויכול לגרום עצבות לעצמו ח”ו, אבל כשמתחברים לצד הטוב, ומתגברים ומנצחים זוכים לקדושה ו’לשמחה רבה’ בכפל כפלים!

    אָדָם ההוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ וּפִתְאוֹם מוֹפִיעָה מוּלוֹ מראה שֶׁאֵינָהּ כ”כ צְנוּעָה, ומיד מִתְנַהֶלֶת בְּתוֹכוֹ מִלְחֶמֶת יְצָרִים לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל, ומיד הוּא מַחְלִיט לְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ עַד שֶׁהִיא תַּעֲבוֹר, וּכְשֶׁהוּא מְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ, הוּא פתאום שוב רוֹאֶה נָשִׁים נוֹסָפוֹת מְהַלְּכוֹת מִמּוּל, וְרוֹצֶה לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ, וְמיד מַחְלִיט לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאָרֶץ, אֲך גַּם שָׁם הוּא מוֹצֵא רגלי אשה-פרוצה וכדומה, אע”פ כן הוא נחשב בשמים לאדם כשר, משום שכָּל מִי שֶׁמְּנַסֶּה בכל כוחו להתחזק ולִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם יכול ליתְקַל בִּמְצִיאוּת כָּזוֹ, ו”אין הקב”ה בא בטרוניא עם בריותיו” (ע”ז ג’ א) ובמד״ר (שמוח פ’ ל״ד) אין הקב”ה בא בטרחות עם בריותיו, הקב”ה לא חושב שאנחנו מלאכים, מלאכים יש לו בשמיים, אנחנו בני האדם לא מלאכים, והוא לא מצפה שנחיה כמלאכים, אלא הוא מצפה שננסה להתקרב אליו בכל כוחינו. אפילו בְּיָמֵינוּ שֶיֵשׁ קֹשִׁי רַב לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם, אם כָל זֹּה חייבים להתְאַמּץ ולהילחם בכל כוחנו לִשְׁמֹר על העינים, דוקא בנו יש הכח החזק לקיים המצות מפני כח המס״נ שיש בנו!! ואחר המסירת נפש בוודאי יזכה למתנה מתוקה מהשמים, להיות אָדָם חזק נגד יצרו, שֶׁמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּכָל הַמַּצָּבִים וְשׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִים עַל כָּל הַנִּסְּיוֹנוֹת שֶׁמּוּלוֹ, ונֶחְשָׁב לְצַדִּיק גָּדוֹל, וְיֵשׁ לוֹ מַעֲמָד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר אֵצֶל ד’ ית’. ידוע מצדיקים שבִרְגָעִים אֵלּוּ שמתגבר הוּא יָכֹל לְהִתְפַּלֵּל וְלִזְכּוֹת לִישׁוּעָות גְּדוֹלָות!

    אֵין רְצֹון ד’ ית’ לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ”ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו לַעֲשֹות זֹאת עַל פִי חוקי מִצְוֹות הַתֹורָּה.

    כשעוֹבְרִים כָל מיני נִסְּיוֹנוֹת, ובפרט בשְׁמִירַת עֵינַיִם, ומְנַסִּים לִשְׁמֹר וח”ו נִכְשָׁלִים, וְשׁוּב מְנַסִּים וְנִכְשָׁלִים ח”ו, אֵין זוֹ סִבָּה כלל וכלל לְהִתְיָאֵשׁ. וכמובן שצריכים להתחרט ולהמשיך המלחמה עד שמנצחים, וּכפי שכְבָר אָמָר הֶחָכָם, הָעִקָּר לֹא לְהִתְיָאֵשׁ מִנִּסְּיוֹנוֹת כְּושְׁלִות, אֲפִלּוּ שֶׁנִּכְשַׁלְנוּ וּפָגַמְנוּ ח”ו, אִם יש תְּחוּשָׁה שֶׁל “אוֹי מָה עָשִׂיתִי” והִרְהוּרֵי חֲרָטָה, זֶהוּ סִימָן שֶׁהוּא בדֶּרֶךְ הנְכוֹנָה, כֵּיוָן שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ חֲרָטָה לַחֵטְא אֶפְשָׁר לו לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שלמה, אֲפִילּוּ שֶׁהַכִּשְׁלוֹנוֹת רַבִּים עַל הַנִּצְּחוֹנוֹת ח”ו שׁוּב גם אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל ולהצליח.

    מְסֻפָּר עַל תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁאוֹל אֶת רבו: (אחד מצדיקי הדור) רַבִּי אנִי נִכְשָׁלתי הַרְבֵּה בשמירת עינים, שָׁאַל אוֹתוֹ הָרָב הַאִם יֶשׁ מִקְרִים שֶׁאַתָּה מְנַצֵּח, אָמָר לּוֹ הַתַּלְמִיד, רַבִּי, אָנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה וְנִצְחוֹנוֹתָּי מוּעָטִים, עֲנָה לּוֹ הָרָב בִּזְכוּת נִצְּחוֹנוֹת מֵעַטִים אֶפְשָׁר לְנָצֵחַ לְתָמִיד, רַק תַּמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְנַצֵחַ, אֵין אָנוּ מְצֻוִּים לְנָצֵחַ, אָנוּ מְצֻוִּים לְהִלָּחֶם עִם הַיֵּצֶר עָל מְנָת לְנָצֵחַ, אבל הַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת שֶׁלּא כָּל אֶחָד זוֹכֶה בָהּ “מיד”, וכְּדֵי לֹא לְהִכָּשֵׁל ולהצליח לקבל הס”ד הזאת צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר בלי הפסק, ולהתפלל מעומק הלב, להתעורר לעמוד ולהתחנן לפני שוכן מרומים שירחם ויחוס על נפשנו. וְלֹא לִחְיוֹת בַּתְּחוּשָׁה שֶׁל “אֲנִי כבר בְּסֵדֶר”, אֵלָא לָדַעַת שֶׁתָּמִיד יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת שֶׁל כִּשָּׁלוֹן וּנְפִילָה ח”ו. מש”ה אסור להכניס עצמו לשום מצב של ניסיון שֶׁשָּׂם יֵשׁ אפילו סִכּוּי קטן שׁיוכל להֶיכָּשׁל בנִסָּיוֹן, כמ”ש חז”ל אין אפוטרופוס לעריות (חולין דף י”א) וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. (אבות ב משנה ד)

    הנה תפִלָּה קצרה: שכִדי לְהִתְפַּלֵּל בכוונה גדולה בכֹּל יוֹם לְהִתְחַנֵּן לָּד’ (אפי’ כמה פעמים ביום) מעומק הלב שיעזור לו הקב”ה להצליח, שלא להיכשל.
    אבינו שבשמים זָכֵּני לִשְׁמֹר עַל עֵינַי לְבַל אֶרְאֶה מַרְאוֹת זָרִים ואסורות שֶׁל דְּבָרִים שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ כִּי בְּלִי עֶזְרָתך מִן השָּׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לי לְהַצְלִיחַ. וְשלֹא אֶרְאֶה וְלֹא אֶשְׁמַע דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג וּבְלִי כַּוָּנָה, וְיִהְיוּ עֵינָי וְאָזְנַי מְקֻדָּשׁוֹת רוֹאוֹת וְשׁוֹמְעוֹת רַק דָּבָר מִצְוָה ולא שום דבר אחר, וּמָה שֶׁרָאִיתִי או שָׁמַעְתִּי שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ עֲשֵׂה נָא שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁכָּחִים מִמֶּנִי לגמרי במהרה.

    חז”ל אומרים: הָרוֹאֶה דָּבָר עֶרְוָה לְפָנָיו וְאֵינוֹ זַן אֶת עֵינָיו מִמֶּנוּ “זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה”. (דרך אֶרֶץ זוּטָא)
    כל זה כתבנו בכדי לעורר עם ישראל הנמצאים בכל מקום שהם, להוסיף בתורה בתפילות בתחנונים ובמצות, ובדקדוק המצות, בהשתוקקות ובציפיה, להביא לרגע הגדול ולהתכונן כיאה וכראוי לקראת ביאת משיח צדקנו שיגאלנו גאולת עולם אמן ואמן! יה”ר מלפני אבינו שבשמים שלא תצא תקלה על ידינו כלל וכלל ושנזכה לשמירת עינים אמיתים כל ימי חיינו באמת ובתמים בתוך שאר כלל ישראל.
    * * * * *

    לע”נ הבחור החשוב הנעדר אהרון סופר ז”ל

    ת.נ.צ.ב.ה

  2. Baruch Dayan HaEmmes!
    I don’t know how parents overcome this pain!
    May he be a mailitz yosher for them and all of Klaal Yisroel.
    Tichleh Shona veKileloseha!

  3. This is so sad, boruch dayan emes. I’m pretty sure we learn from this that our gedolim know what they’re talking about (obviously). The government called off the search in the forest and gave up and the Rav Shteinman said we should keep searching there. May the family be comforted.

  4. How does it make any sense that he couldn’t have been found in the beginning of the week, if they coned the entire forest?

  5. Oh my goodness, I’m crying as I write this. How much more could we bear, Hashem?! My mind just keeps replaying the video Aaron’s parents released, where the mother burst into tears. The Sofers looked so broken, so defeated. Oy Hashem…

    Baruch Dayan Ha’emes.

    May Hashem give Aaron’s family the ability to deal with the pain, and move on in life somehow.

    Also, may Hashem help Aaron’s friend, the one that was hiking with him, know that it’s not his fault, and that he couldn’t have done anything that would save Aaron.

  6. BDE, what a tragedy & loss to befall klal yisroel

    with tears rolling down my cheeks, I beg everyone to please change our ways with teshuva & return to Hashem together as a nation.

    Over the past 5 years we have been going thorough a time of non-stop tzaros that R”L continues due to us not facing reality with us accepting Hashems wake-up calls for teshuva.

    (my siddur is waterlogged with tears of davening for klal yisroel to return to Hashem with pure teshuva like we did before purim)

    May his neshama have an Aliya
    May his family have a Nechama &
    may we all do teshuva ASAP so mashiach can come & the tzaros in klal yisroel can come to an end

  7. Regarding what is written above concerning shmiras eynayim, it just boggles the mind that this is what they come up with at such a time- shmiras eynayim, the continuing bizarre fear mongering about women, making women something so bad so evil,, something to fear, almost like the Arabs who put women in Burkahs.. This has never been the case in all Jewish history. Our great leaders wanted us to do Mitzvot, do chesed, be kind to one another to help bring the geulah, to remove sinas Chinam from among us which led to the destruction of the Bais Hamikdash. To keep Shabbos with Joy, and bring others to keep shabbos, to daven with Kavana, to give Tzedakah, to be careful with Shmiras Halashon. This continuing focus on this topic is just bizarre- Jewish women in Bnei Brak and Jewish towns are very Tznius. men are not staring at women. The chareidi world has separated women from men to a degree never seen before in history, yet they won’t leave this topic, when so many 613 Mitzvot need our attention. What is this fear of this generation of yeshiva men being so weak about women? What is this about??

  8. leahleh, please contact your local Rav to explain shmiras eynayim to you. You are so off the mark in thinking that this has anything to do with making women bad and evil, chas v’sholom. Hashem really does know a lot better than you what makes sense…. And so does your Rav.

  9. my friend was in touch with the tehillim hotline for Aaron yesterday and they told her that R. Kanievsky said he was alive in an Arab village. she would never have made this up. if R. Kanievsky had nevuah that he was in an arab village before he was found, that that is what it is. he could have been pushed or killed in some way and left in the forest. they need to go to R. Kanievsky for information. i don’t believe the person on the phone at the tehillim hotline would have said that if it weren’t true. we are dealing with frum people here in the time of a potential tragedy at the time (yesterday morning). i am sure she quoted R. Kanievsky honestly.

  10. LEAHLEH (#11) Wrote:
    This continuing focus on this (shmeeras Einayim) topic is just bizarre – Jewish women in Bnei Brak and Jewish towns are very Tznius. Men are not staring at women…

    Response: Once, after speaking about the severity of the problem of lack of Shmiras Einayim, Rav Eliyahu Lopian Zatzal was approached by a young man who claimed that more emphasis should be put on other subjects which are more relevant to the frum Torah people. “I, for example, don’t find myself having an issue with that, and I’m sure tthat most people of my type don’t either”, claimed this person.

    R’ Lopian ZTL responded:
    “You are mistaking! The YH knows that this is the one area about which the Torah says “Velo Yera’eh Becho Ervas Dovor, Veshov Meacharecha!”, The one thing which the Torah clearly says, that causes the Shechina to turn away from us, and thus the YH always tries to bring us to fall in this matter. And the one who feels that this is not relevant to him, is all the more in danger, because he is like the ill person who is so ill that he doesn’t even feel that he’s ill anymore!”
    And then Rav Elya Lopian added these awesome words – “I am deep into my 70’s, I am weak, and old, I’m almost blind in one eye, and I have been working for most of my life on kedusha, YET, when a good looking woman passes me on the street, the Yetzer Horah, still whispers into my ear “take another look”!, and you, who are young, and strong, with the Yetzer Hora of youth, claim that he leaves you alone????!!!”

    I think that any further words are unnecessary.

  11. Yes, all the chessed and joy in mitzvos are so important, and so is shmiras halashon and haeinaiyim. Not that there is anything inherently bad about the lashon that HaShem gave us, but it can lead to saying bad things. And similarly, shmiras haeinaiyim does not at all mean that there is anything bad about anyone created by HaShem, ch”v, men and women included. But for men, the attraction to look and see can lead to inappropriateness, while there is kedusha in shemira.
    “Chesssed”, could you please reference the source sefer for this divrei chizzuk?
    Thank you.

Leave a Reply


Popular Posts